התקשרו עכשיו:
סניף תל אביב :  077-324-0959
סניף נתניה :  077-324-0959

האם הורים רשאים להתחרט על מסירת ילדם לאימוץ?

האם הורים רשאים להתחרט על מסירת ילדם לאימוץ?

אימוץ

בארץ כמו בעולם קיימת תופעה של אימוץ ילד, לא פעם אנו שומעים על משפחות בהם האישה לא מצליחה להרות מכל מיני סיבות, מצליחות בסופו של דבר להשיג ילד לאימוץ, יש נשים המגיעות אף מעבר לים כדי להשיג תינוק לאחר שאפסו סיכוייהם להרות.

אנו כאן כתושבי נתיבות יודעים על מספר מקרים בהם ילד הועבר ממשפחה אחת למשפחה אחרת בשל התחשבות, היינו במשפחה אחת יש ילדים לא מעטים ובעוד שלמשפחה אחרת אין כלל ילדים ואז המשפחה מרובת הילדים מעבירה תינוק שרק זה נולד למשפחה האחרת וזאת כאשר אבי המשפחה האחת הנו אחיו של המשפחה האחרת.

כמובן שכל מקרה של אימוץ נבחן ע"י עובדות סוציאליות. ברוב המקרים של האימוץ הכול עובר חלק שכן הכול נעשה תחת פיקוחים של עובדות סוציאליות כאמור.

במקרה הידוע מהפסיקה, מסופר על ילד שנולד ביום 23.10.93 הילד נולד לתלמידת תיכון בת שש עשרה וחצי שנים, האם הטריה סירבה בכל תוקף לגלות את שם האב, גם לפני הלידה וגם לאחריה.

ארבע ימים לאחר הלידה חתמה האם על כתב הסכמה לאימוץ הילד, לאחר הסכמת האם לאימוץ, ומאחר וזהות האב לא הייתה ידועה שכן האם סירבה למסור פרטים לגביו, נמסר התינוק לאימוץ בהיותו בן חמישה ימים למשפחה המיועדת לאמצו והוא נמצא בהחזקתה עד היום.

האב שסירב בהתחלה לייצור קשר עם האם ולהכיר באבהותו פנה אל האם כחודשיים לאחר לידת התינוק, ולאחר שיחות בין האב והאם, הביע האב את התנגדותו למסירת בנם המשותף לאימוץ. בעקבות התפתחות זו הגישה האם ביום 3.3.94 בקשה לבית המשפט המחוזי שבה ביקשה שיותר לה לחזור בה מהסכמתה לאימוץ. ביום 5.7.94 הגיש היועץ המשפטי לממשלה בקשה להכריז על הילד כבר אימוץ. היועץ ביסס את בקשתו על כך, לטענתו ביחס לאב בשלו התנאים הנדרשים בחוק אימוץ ילדים נוסף להסכמת האם.

ביום 8.2.95 נתן בית המשפט המחוזי את פסק דינו שבו דחה את בקשת האם לחזור בה מהסכמתה לאימוץ וכן קבע שמתקיימים ביחס לאב התנאים להכרזת הילד כבר אימוץ, האם והאב ערערו על פסק דין זה בפני בית המשפט העליון.

ע"פ חוק האימוץ, בית המשפט רשאי לפסול הסכמתו של הורה לאימוץ אם זו ניתנה לפני לידת המאומץ או שהושגה באמצעים פסולים, ובית המשפט רשאי מטעמים מיוחדים להתיר להורה לחזור בו מהסכמתו כל עוד לא ניתן צו האימוץ אך בפרשה זו אין לטענות מהסוג הזה על מה להתבסס, זאת בשל העובדה שמתצהירהן של פקידות הסעד ומעדותן בבית המשפט עולה כי האם חתמה על טופס הסכמה בידיעה ברורה על כל המשתמע מכך. על פי גרסתן של פקידות הסעד המבוססת על שיחות רבות עם האם ועל אף צערה הרב על פרידתה מפרי בטנה, דעתה של האם הייתה נחרצת שלא לגדל את הילד ולמסור את התינוק לאימוץ לא לפני שהאם כתבה מכתב פרידה סוחט דמעות לילדה הרך, זהו מכתב שאמור להגיע לידיו בהגיעו לגיל שמונה עשרה שנים. עיון במכתב מלמד שהאם הבינה גם הבינה את משמעות החלטתה למסור את הילד לאימוץ וכי עשתה זאת מרצונה וללא לחצים וללא אמצעים פסולים.

כך כותבת האם בין היתר, במכתב: "…. קשה לי לכתוב לך, אני בת 16 אין לי בעל, אני תלמידה בבית ספר בכיתה י' עליתי לארץ רק לפני שנתיים אבא שלך היה חבר שלי, מאוד אהבתי אותו, אבל אני עכשיו עוד לא יכולה להיות אמא וגם הבושה גדולה ואי אפשר להביא אותך לבית של אמי, כשראיתי אותך היית מאוד חמוד ובכלל לא רציתי לוותר עליך. בכיתי הרבה גם בלילה וגם ביום, אבל לא הייתה לי ברירה, אני עוד ילדה, אני מקווה שיהיו לך חיים מאוד טובים וכשתגיע לגיל 18 אנחנו נפגש,אני הסכמתי שתלך למשפחה מאמצת, חשבתי שיהיה לך יותר טוב שתגדל עם אמא ואבא בכבוד ולא בבושה… אני מאוד עצובה, מאוד מצטערת ומקווה שלא תכעס עלי אבל באמת לא הייתה לי ברירה. שלך אמא".

על פי חוק באימוץ "צו אימוץ וכל החלטה אחרת לפי חוק זה יינתנו אם נוכח בית המשפט שהם לטובת המאומץ" מסתבר שבית המשפט חייב לבדוק לא רק אם מתקיימים הנימוקים המיוחדים לביטול ההסכמה אלא שעליו גם לשקול את טובת הילד, אם טובתו מחייבת שיישאר בידי אלה המבקשים לאמצו, הרי שבית המשפט לא יתיר את החזרה מהסכמה, והתינוק יישאר במשפחה המאמצת.

על מנת שבית המשפט יבדוק האם מתקיימים הנימוקים המיוחדים לביטול ההסכמה ויבדוק מהי באמת ובתמים לטובת הילד, קיימות לשם כך העובדות הבאות: כבר במהלך הדיון בערכאה הראשונה הצהירו האם והאב על כוונתם להינשא זה לזה, אך בית המשפט לא ראה לסמוך על הצהרה זו באו העובדות והוכיחו שכוונה זו התממשה, עתה השניים נשואים זה לזה ויש להם ילד נוסף שהם מגדלים.

אך נשאלת שאלה אם מבחינת טובתו של הקטין ראוי היה להרשות להם לחזור בהם מהסכמתה לאימוץ.

על סמך חוות דעת של פקידת הסעד, הגיע בית המשפט המחוזי להסכמה שלאור הקשרים העמוקים שהילד יצר עם המשפחה המאמצת כמעט מיום היוולדו, אם ינותק הילד ממנה ויוחזר להוריו הביולוגים הוא יינזק פסיכולוגית באופן חמור שכן הילד נמסר להוריו המאמצים בגיל חמישה ימים, הוא התקבל בהתלהבות במשפחתו המאמצת ונוצרו קשרים הדדיים עמוקים ומשמעותיים ביותר, מאז עבר כשנתיים וכיום היחידה המשפחתית של הורים וילד מתפקדת כמשפחה לכל דבר.

יוצא מכל זה שבית המשפט העליון החליט לדחות את הערעור של האב והאם ובעיקר מהנימוק של טובת הילד, עם זאת הוסיף בית המשפט הערה בנוגע לשירותי הרווחה שטיפלו בכל תהליך האימוץ של הילד, טוב יעשו שירותי הרווחה אם לא יזדרזו במקרים דומים, להעביר את הילד לאימוץ, מדובר בהסכמת קטינה לוותר על תינוקה סמוך לאחר הלידה בהיותה נתונה עדיין בהלם הלידה ומוצאת עצמה במצר ללא מוצא כשאבי התינוק מתעלם ממנה וממנו.

ע"פ החלטה זו ניתן לבחון ולהיווכח שבית המשפט במקרה זה פעל על פי מבחן טובת הילד על אף שבמישורים אחרים, אין ספק שאם הילד היה חוזר להוריו הביולוגים שבינתיים הקימו משפחה ואף יש להם ילד נוסף הרי שהזוג היה מאושר ביותר.

לסיכום: לדעתי מבחן טובת הילד שהפעיל בית המשפט לא צריך להיות המבחן היחידי שכן יש לחשוב על תחושת האם שבעצם נפרדה מהילד לעולמים, מפרי ביטנה על לא עוול בכפה שהרי השתנו אצלה הנסיבות בשל חזרתו של האב הביולוגי.

בנוסף לדעתי אפשר להחזיר את הילד להוריו הביולוגים תחת טיפול פסיכולוגי צמוד שינסה לצמצם במידה לא מבוטלת את הנזקים הפסיכולוגים שצפו פקידות הסעד במידה והילד יוחזר להוריו.

קידום אתרים אורגני קידום אתרים אורגני

שליחת הודעה מהירה

מלאו את הפרטים הבאים לקביעת פגישת ייעוץ לא מחייבת



Call